תרומתה של אור למדינה בשבעה באוקטובר

"כל מה שהיה שם האמת שזה סיפור ארוך זה בערך ארבע עשרה שעות של לחימה, אבל אני יכולה להגיד שהיו שם הרבה דברים. הייתה שם תחושה של רוח לחימה מטורפת ורצון להגן על כל האזרחים שלנו ועל לוחמים שלנו שהם מבוצרים בתוך חדר האוכל, ולנסות להציל כמה שיותר אזרחים מסביב, ויחד עם זה תחושות של קבלה של המוות, הבנו שאנחנו הולכים למות שם זה היה נראה חסר סיכוי. עשרות מחבלים שרצים לכיווננו, ואנחנו בתחילת הדרך רק שניים עשר איש ותחושה כזאת שמצד אחד אני מבינה שאנחנו הולכים למות, ומצד שני כמפקדת אסור לי לשדר את זה לאנשים שלי, הם סומכים עליי והיה לי חשוב לשדר להם עוצמה ושאנחנו ננצח את זה, וזה מה שהיה. חייכתי אליהם ואמרתי להם, יאללה בוא נפרק אותם, וזה מה שהיה. הם נלחמו בגבורה מטורפת. הלוחמים והלוחמות שלי בקור רוח, בלכידות, תוך הבנה של המשימה ומה מצופה מהם ואמרתי להם המשימה שלכם זה שהמחבלים לא יעברו אותכם, ובאמת המחבלים לא עברו אותם בפעולה הזו שהגדוד יצא להילחם מחוץ לגבולות גזרה שלו ובעצם מצליח להדוף את ההתקפה של חמאס ולמנוע חדירה של מחבלים ליתד, יבול, אבשלום, נווה, בני נצרים, שלומית, שדה אברהם ודקל, ואין מה להגיד זה מעבר למצופה ויש לי זכות גדולה בתור מפקדת גדוד של הגדוד המדהים הזה בתקופה הזאת לבוא ולהוכיח במעשים שמחבלי חמאס לא מעניין אותם מי מתחת לקסדה, אם יש שיער ארוך או שיער קצוץ (לא משנה אם מדובר בלוחמת או בלוחם). בסוף כולנו נדרשים לאותם סטנדרטים לאותה מקצועיות ולאותו קור רוח אז אני שמחה שביום הזה ללוחמים וללוחמות שלי היה את זה והם ידעו להפגין את זה."